<h1>יבין שמועה לרשב"ץ הלכ' שחיטה</h1>
<h2>דף ג.</h2>
מי מוסרין לו לשחוט לכתחילה. כל היודע הלכות שחיטה ושחט בפנינו שנים ושלשה פעמים כהוגן זה קרוי מומחה ומוסרין לו לכתחלה לשחוט ואין צריך לבדוק לו סכין משום דרוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן וחזקתן שהן מתקנין ואין מוציאין מתחת ידם דבר שאינו מתוקן וכמו שהאיש המומחה שוחט לכתחילה ה"ה לאשה שלא כדברי בעל הלכות גדולות ז"ל שכתב שאין מוסרין לה לשחוט מפני שדעתה קלה ואין דבריו נכונים שהרי בגמרא בפ"ק דחולין וכן בזבחים פרק כל הפסולין [ל"א ע"ב] ובפרק שני מיומא [עיי"ש כ"ז ע"א] אמרו שאפילו במוקדשין שחטה אם היא מומחית כמו האיש ואעפ"י שאין שוחטין מוקדשין אלא בעזרה ונשים אין נכנסות בעזרה אפשר שתעשה סכין ארוכה ותשב בפתח העזרה ותשחוט כמ"ש בפרק כל הפסולין [ל"ב ע"א] לענין טמאים גם אם דחקה ונכנסה כמ"ש בקדושין [נ"ב ע"ב] ושחטה שחיטתה כשרה ומ"ש בפ"ק דפסחים [ד' ע"ב] שאין נאמנות על בדיקת חמץ אלא מפני שהוא מדרבנן ויראה מזה שאם היה מן התורה לא היו נאמנות כבר נתנו הטעם בירושלמי [שם ה"א] מפני שיש בבדיקת חמץ טורח גדול והנשים הם עצלות ואלו היה בדיקת חמץ מן התורה היינו חוששין שמפני הטורח היתה מתעצלת ולא בדקה יפה אבל בכל דבר שאין בו טורח אנו סומכין עליה אעפ"י שהוא מן התורה כמו שחיטה והכתוב אומר בקרבנות [ויקרא א'] ושחט את בן הבקר ולא כתב בני אהרן אלא בהקרבה שנאמר [שם] והקריבו בני אהרן שאין מצות כהונה אלא אחר שחיטה אבל מצות שחיטה כשרה בכל אדם וכן נזכר בגמ' בפרק אין עומדין [ל"א ע"ב] שמתחילין הילדים והתורה התירה אשה שהיתה בחזקת נדה לבעלה כשאומרת שטבלה שנאמר [ויקרא ט"ו] וספרה לה ופירשו חכמים וספרה לה לעצמה כמ"ש בכתובות בפרק שני [כ"ב ע"א] ובפרק (התדיר) [המדיר ע"ב ע"א] ואע"פי שיש בחיוב הנדה כרת כ"ש בשחיטה שאין בה אלא חשש איסור נבלה שהן נאמנות ומוסרין להן לשחוט לכתחילה אם היה מומחית ומעשים בכל יום שאנו מוסרין להם ניקור חלב ודם וגיד הנשה וה"ה לשחיטה וכן דין עבד כנעני כדין אשה שאם הוא מומחה מוסרין לו לשחוט לכתחלה כדין ישראל גמור שלענין איסורין דין עבד כנעני הוא כדין אשה כמ"ש בגמרא חגיגה [ד' ע"א] דגמרינן לה לה מאשה נאמר באשה [דברים כ"ד] וכתב לה ספר כריתות ובשפחה נאמר [ויקרא י"ט] או חפשה לא נתן לה הכי דין שפחה לענין איסורין כדין בת ישראל והוא הדין עבד וזה העבד שקורין חכמים עבד כנעני הוא הגוי שנמכר לישראל ומל וטבל לשם עבדות שהוא אסור בבת ישראל ואסור בגויה ומותר בשפחה כנענית כמוהו ואם שחרר אותו רבו הרי הוא כישראל גמור כדין גוי שנתגייר ויהא מותר לישא אשה ישראלית כגר ואסור בשפחה כישראל וזהו הנקרא עבד משוחרר וקראוהו עבד כנעני אעפ"י שהוא משאר אומות משום [בראשית ט'] ארור כנען עבד עבדים יהיה לאחיו.
מי שאינו מומחה ששחט בינו לבין עצמו אע"פי שאומר בריא לי שלא קלקלתי השחיטה אסור לאכול משחיטתו שמא קלקל והוא אינו יודע ואם אחרי' עומדים על גביו אעפ"י שאינו מומחה שוחט לכתחילה דכיון שהוא בן דעת אין חוששין. אלו הן ששחיטתן אסורה מחשש שמא לא נשחטה יפה.
